מוסלי, פיסיקאי בריטי, קבע כי יהיו 16 יסודות בין בריום לטנטלום לאחר מחקר רנטגן של היסודות. בשלב זה התגלו כולם מלבד 61 ו -72, וכולם השתייכו לקבוצת הלנתניד, שהייתה אז ידועה כאלמנטים האדירים הנדירים.
בשנת 1914, כמה אנשים טענו לגילוי יסוד 72, כאשר ז'ורז 'אורביין טען כי מצא את יסוד 72 באלמנטים נדירים של כדור הארץ בשנת 1907 ופרסם את ממצאיו בשנת 1911. אך ממצאיו בוטלו לאחר ויכוח ארוך.
בשנת 1913, הפיזיקאי הדני בוהר הציע תורת קוונטים של מבנה האטום. ואז בשנים 1921-1922 הוא הציע את תיאוריית סידור האלקטרונים מחוץ לגרעין. בוהר טען כי על פי התיאוריה שלו, אלמנט 72 לא היה יסוד אדמה נדיר, אלא חבר באותה קבוצה כמו זירקוניום. במילים אחרות, יסוד 72 לא נמצא במינרלים של אדמה נדירה, אלא בעפרות המכילות זירקוניום וטיטניום.
בתחילת שנת 1923, בהתבסס על תיאוריית האטום של בוהר&39, על ספקטרוסקופיית הרנטגן של מוסלי&# 39 ועל תיאוריית הפרמטרים הכימיים של פרידריך פנט&# 39, הסכימו כמה פיסיקאים וכימאים אותו יסוד 72 היה דומה לזירקוניום ולכן לא היה יסוד אדמה נדיר.
אז בשנת 1923, ג'ורג 'צ'רלס דה הבסי, כימאי הונגרי, וקוסטר, פיזיקאי דני, ערכו ניתוח רנטגן של מגוון מינרלי זירקוניום, והם מצאו את היסוד הזה. הם כינו אותו Hafnium (מהשם הלטיני Hafnia עבור קופנהגן), עם הסמל HF, לכבוד בירת דנמרק בה נמצא האלמנט. הרוויז הצליח אז לייצר כמה מיליגרם של הפניום טהור.
